*שוכבת עם כולם

היא ידעה שזה אסור. היא ידעה שזה מסוכן. ובכל זאת, לא הצליחה להפסיק לחשוב עליו - יומם ולילה, בהקיץ ובחלום. ג'ני, אמא בשנות הארבעים לחייה, נשבתה באובססיה שרק הלכה והעמיקה כלפי המדריך הצעיר בחוג ההתעמלות של בנה. עד לאן תוכל אובססיה כזו להוביל, וכמה רחוק היא מוכנה ללכת כדי לספק אותה? אובססיה. את אף פעם לא יודעת איפה זה יפגוש אותך. את ג'ני זה פגש בחוג ההתעמלות של הבן שלה. מארק, המדריך יפה התואר, ניסה לשווא ללמד את הילד איך לעשות סלטה לאחור. הילד לא התרשם מהניסיונות. למעשה, הילד לא

השקט מוחלט. החושך גמור, בדיוק כמו שהיא זקוקה לו כדי להירדם. אבל הלילה, משהו באוויר משתנה. אינסטינקט קדום, כמעט חייתי, מעיר אותה בבהלה - עוד לפני שהיא מבינה למה. הלב דוהר, הנשימה נעתקת. יש מישהו בחדר. בחושך המוחלט, היא לא רואה דבר. רק מרגישה באמצע הלילה, היא מתעוררת בבהלה. אין לזה סיבה שניתן לשים עליה את האצבע, החדר חשוך ושקט, אבל לפתע הגוף שלה פשוט יודע, מרגיש. מעין שינוי זעיר באוויר, אינסטינקט חייתי שנותר בדמה אחרי אלפי שנות אבולוציה. פתאום היא יודעת שיש מישהו בחדר. היא מתיי

גנחתי בדמיון אבל גם קצת במציאות, בשקט-בשקט אבל נדמה לי שהוא שמע, ואולי גם אצלו בראש התנגן עכשיו סרט דומה. בחיים שלי לא רציתי מישהו כל כך, והרגשתי שבעוד שנייה אני מתפוצצת מרוב תאווה, רק מהמחשבה היה לנו רומן של סופר. נתקלנו האחד בשנייה ביום חמישי אחד, בשעת ערב, בסופרמרקט. השעה כבר הייתה מאוחרת והמקום היה ריק, עם שקט ורוגע ששמור רק לשעות האחרונות של לפני הסגירה. רוב הקופות כבר נסגרו, מלבד שתיים. הסופר של הלילה שונה כל כך מהסופר של היום. טיפוסים צבעוניים, מוזרים כמעט, מסתובבים בי